המסע שלי למשפחה

,

סיפורו מעורר ההשראה של עובד, הסיפור התפרסם בעיתון "עולם קטן", מערכת עולם קטן אימתה את פרטי הסיפור גם מול הכותב וגם מול המטפל המקצועי שמלווה אותו. עובד בקשר עם מערכת האתר, ואפשר לשלוח לו הודעה בכתובת שבסוף המאמר.

שלום לך, הנער המתמודד.

חשבתי שהסיפור שלי יכול לעזור לך במשהו.

אשתף אותך במה שעברתי בחיי, ואני מקווה שישנן נקודות בסיפור שלי שתוכל להזדהות איתן ושייתנו לך כוח ותקווה!

הסיפור שלי מתחיל בגיל צעיר בבית הספר היסודי, שהיה בית ספר מעורב עד כיתה ח'.

כבר בכיתה ה', הרגשתי משהו שונה ביחס שלי לאחד הבנים. עוד טרם ידעתי תאווה מהי, הרגשתי איזו התרגשות כשראיתי אותו, ומשום מה לא הרגשתי כך כלפי הבנות בכיתה. האמת – לא הרגשתי כלום כלפי הבנות ולא ידעתי להסביר זאת.

התבגרנו קצת, אני כבר בכיתה ז'. בכיתה המעורבת בה למדתי התחילו חברויות בין בנים לבנות ואני עדיין לא מרגיש משהו כלפי אף בת מהכיתה. מישהי הציעה לי חברות, הסכמתי, היא הזמינה אותי אליה הביתה, ישבנו בחדר שלה, היא נתנה לי יד, ואני ישבתי שם ולא הרגשתי כלפיה דבר. הרגשתי במפגשים האלה מוזר, כי היה נראה לי שהיא מצפה שאני אתרגש, אך לי לא היה ברור מה אני עושה שם.

בד בבד בתקופה זו, אני מתחיל לפתח קשר עם אחד הבנים בכיתה, שאיתו הייתי נפגש אחרי הצהריים די בתדירות. טרם ידעתי מהי הוצאת זרע לבטלה ולא הבנתי מה קורה איתי, הייתי מאוד מבולבל, ובתוכי קול שמתנגד למציאות ההזויה אותה אני מגלה על עצמי.  אני זוכר שהייתי חוזר הביתה אחרי ביקורים אצלו ואומר לעצמי בראש: ״זה לא יכול להיות, אני לא הומוסקסואל, אני לא מוכן להיות הומוסקסואל!״.

אין לי ספק שההתנסויות האלה בתחילת דרכי בגיל ההתבגרות רק ביססו וקיבעו את היותי הומוסקסואל.

הימים עוברים, אני מגלה את ההתמודדות עם הברית וחושב על בנים. אני מנסה בכל כוחי לחשוב על בנות, וזה לא מצליח לי, הן פשוט לא מעניינות אותי. ככה אני מסיים את בי"ס היסודי כאשר העתיד לא ברור לי כלל.

אני משנה כיוון ומבי"ס מעורב אני עובר לישיבה תיכונית. אף אחד מבית הספר היסודי לא ממשיך איתי ואני מנתק כל קשר עם העבר. מתחיל דף חדש, קובע לעצמי שעכשיו אני הולך לגדול בתורה.

מצד אחד אני מתחבר לקבוצת ״הצדיקים״ בשכבה. בהפסקות לומדים מסילת ישרים, לומדים גמרא, מוסיפים בקודש,. אך בתוכי אש התאווה לא חדלה. אני בגיל ההתבגרות, נופל, פוגם בברית, נופל לייאוש, מנסה לקום מזה, ולהמשיך לדבוק בה׳.

עידן הכעס

בשלב הזה אני כבר לא בספק לגבי נטייתי המינית, אני מבין שאני לא נמשך לבנות כלל, ואז מתחילים הכעסים על אלוקים, על אבא שלי ועל עצמי.

הכעס על אלוקים ברור: למה בראת אותי כזה? למה אתה מנסה אותי בדבר הזה? מה יהיה איתי בעתיד? המחשבות הללו לא מפסיקות לרגע. אני יושב בבית מדרש, אומר פעמיים ביום ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ בתפילה, כאשר מסביבי מלא בנים שאני נמשך אליהם. זה ניסיון שהוא לא הוגן מבחינתי! אלוקים – אני מעדיף להתפלל בעזרת נשים! כל הרעיון של הפרדה בין בנים לבנות נועד כדי לא ליפול – ולי זה לא עוזר, כי מבחינתי אני בגוב האריות. העניין חוזר על עצמו גם כשהולכים לבריכה או לים מטעם הישיבה, כמובן שהולכים לחוף הנפרד, ובשבילי זו בדיוק הבעיה! החוף הנפרד הוא הכי מעורב מבחינתי! הכעס על אלוקים לא מרפה ויחד עם זאת אני לא מרגיש שאני מסוגל לעזוב אותו… אני לא מסוגל לעזוב את הדת ולנהל אורח חיים חילוני הומוסקסואלי כי אני מאמין בו!

אז מה עושים?! אני מתוסכל מאוד …

הכעס על אבא שלי מבחינתי גם הוא ברור: אני כועס על אבא שלי, כי הרגשתי שהוא מנותק ממני. (דבר שאני מרגיש עד היום). אז לא ידעתי להגדיר זאת, אבל היה לי ברור שחלק מפיתוח הנטייה ההומוסקסואלית שלי נבע מהעובדה שאבא שלי לא היה נוכח בחיים שלי, והיתה חסרה לי דמות גברית לחיקוי. לא אהבתי את אבא שלי, הוא אדם תקיף, קפדן, שלא יודע לנהל שיח ריגשי, ואמא שלי היא הדומיננטית בחיים שלי. האשמתי בלב לא מעט את אבא שלי בנטייה ההומוסקסואלית שלי.

הכעס על עצמי גם הוא ברור: הנפילות בברית ועוד במחשבות על בנים – זו אישיותי. מה אני שווה? מה יצא ממני? פיתחתי בראש יחס שלילי של אלוקים כלפי. היה ברור לי שאלוקים כועס עלי, על הנפילות שלי, ושהוא יעניש אותי, אבל אני פשוט לא מסוגל להפסיק ליפול.

מרגיש צבוע, חי חיים כפולים, וזה מתסכל אותי! מצד אחד אני נחשב ״צדיק״, ומאידך רק אני יודע איזה מלוכלך אני… אני חי בפיצול אישיות.

ככה עוברות להן השנים בישיבה התיכונית, כאשר אני נושא בלב סוד גדול, והעתיד לוטה בערפל.

נקודת מפנה ואיתה קריסה גדולה

נקודת המפנה הגיעה כשאני מתחיל כיתה י״ב. ראש השנה מתקרב, אני מתהפך בלילות במיטה מתוך ייאוש, ואני מרגיש שאני כבר לא מסוגל להמשיך כך עם חיי, ומבקש לשוחח עם דמות חינוכית מהישיבה התיכונית שהיתה משמעותית עבורי. קבענו לדבר, נפגשנו אחר הצהריים, ישבתי מולו ואמרתי לו בדמעות: ״הרב, יש לי משהו שאני חייב לשתף אותך, זה משהו שאני סוחב הרבה זמן ואני לבד עם זה…״. בכיתי ובקושי הייתי מסוגל להוציא מהפה את המילים: ״יש לי נטייה למשכב זכור״… אבל בסוף אמרתי אותן!

זהו, המילים שיצאו לי מהפה לא יוכלו לחזור, ועוד אדם בעולם יודע את הסוד האפל של חיי…

בנקודה זו חשוב לי להדגיש: הרגע הזה היה רגע מכונן בהתמודדות שלי עם הנטייה ההומוסקסואלית. הרגע בו שיתפתי אדם נוסף בסוד הנורא שלי – הוא הרגע בו התחלתי להתמודד עם הנטייה. אני כבר לא נושא את העניין הזה לבד.

השנה האחרונה בישיבה התיכונית לוותה בשיחות עם אותה דמות חינוכית. השיחות הללו מצד אחד חיזקו אותי, ומצד שני גם הביאו אותי למצב בו הרגשתי שאין מוצא לבעיה שלי. היו לי רגעים של ייאוש, בהם לא ראיתי את עצמי מתחתן ומוליד ילדים. היו רגעים שחשבתי לעזוב את הדת, אך כאמור, לא יכולתי להתנתק מאלוקים. היו אף רגעים של מחשבות אובדניות…

אבל החמור יותר הגיע –  לימים הסתבר לי שאותה דמות חינוכית שחיזקה אותי – גם ניצלה אותי. הייתי חשוף לפגיעה מינית מצדה, כשהגבולות מיטשטשים בין קבלת עזרה ותמיכה מחד, לניצול מיני מאידך. אותה דמות ניצלה את החולשה שלי.

בתחילה אותו רב היה קורא לי לחדר שלו בישיבה, שואל מה נשמע, מתעניין, ומחבק. הרגשתי אהוב, הסתחררתי מהמחשבה שאני מעניין את אותה דמות, שאני חשוב לו. לאט לאט, לאורך הפגישות – החיבוקים שלו הפכו מיניים יותר ואני כמו עיוור ממשיך לתת לזה לקרות. לא הבנתי מה קורה לי, מה קורה לו, אבל מנגנון ההכחשה במוח שלי לא נתן לי לראות את המציאות נכוחה כמו גם הייאוש בו הייתי שרוי. הייתי במצב קשה של חוסר אמון בעצמי, בחיים שלי, בעתיד שלי והיחיד שידע על הסוד הגדול שלי היא אותה דמות, בכך הוא הפך להיות הכל עבורי. שמתי בו את כל יהבי, סמכתי עליו, על שיקול דעתו, היו לי גם הסברים שהכל זה גילויים של חיבה, לא נתתי לעצמי לפרש את המציאות אחרת והוא ניצל זאת בתחכום רב.

אציין כאן שמדובר בדמות ידועה שלצערי פגעה בנערים נוספים וסיפורו יצא לציבור. פורום תקנה ניסה להתמודד מול האיש, והוא אף עמד למשפט לפחות על פגיעה אחת שביצע.

באותה תקופה לכל מעשיו היו לי הסברים חוץ מההסבר הפשוט – שאדם זה הוא נוכל, ופוגע מינית בנערים! הזוי עד כמה שזה נשמע, אך לאחר המפגש הזה יצאתי ממנו בתחושה שאני יכול להתחתן, אשתי תיגע בי ונהיה שמחים יחד.

כאן אבקש להדגיש: שימו לב למי אתם פונים! אל תאבדו את שיקול הדעת! יש כלל ברזל פשוט: טיפול בו המטפל נוגע בכם – הוא לא טיפול אלא ניצול!  

מי אני באמת?

סיימתי כיתה י״ב והגעתי לישיבה גבוהה ואיתי ההתמודדות היום יומית. בתפילה אני אומר ״ולא תתורו״ אך בבית המדרש אני תר אחר התאווה. אני לומד גמרא בחברותא, מעמיק בכתבי המהר"ל והרב קוק אך נופל לא מעט. מתפלל ומתחנן לאלוקים שיעזור לי… בחודש אלול אני מצליח לא ליפול כל החודש, אני מתחזק ורוצה לשמור על עצמי נקי, אך מתרסק בנפילה במוצאי יום הכיפורים. המתח הרוחני בו אני חי הוא כה גדול, ואני ממשיך לקוות ולהאמין שעוד יהיה טוב. אחד הדברים שעזר לי במשך התקופה הזו הוא פשוט לנתק את הנפילות שלי משאר היום שלי. פשוט לא לתת להן מקום, וזה לא פשוט. "והסר שטן מלפנינו מאחורינו" – הנתיבות שלום אומר שיש שטן לפני החטא שמפיל אותך לחטוא, ויש שטן אחרי החטא שלא רוצה לתת לך לקום אחרי שנפלת. אז ניסיתי להמשיך ולדבוק בה' למרות הכל.

הרבה פעמים שאלתי את עצמי מי האני האמיתי שלי? האם האני שלי הוא האדם המשתדל ומנסה להיות צדיק, או אולי האני שלי זה הרשע והצבוע שבתוכו יש בו צד אפל, נוראי.

אני חושב שהתשובה היא מורכבת, אולם באמת אני רוצה להיות טוב ולעשות את רצון השם! זה גם השדר ששידרתי כלפי חוץ וב"ה הייתי מחובר מאוד לישיבה וללומדיה.

רוצה חתונה למרות הכל

אני מדלג קצת בשנים, ולאחר השירות הצבאי חזרתי לישיבה ואני מתחיל לקבל הצעות שידוכים. ברור לי שאני רוצה להתחתן למרות שאני לא נמשך לנשים. איך זה מסתדר? לא יודע, אבל ברור לי שאני רוצה להתחתן.

לאחר מס' הצעות שידוכים והכרויות עם בנות, אני מכיר את אשתי לעתיד. אני מוצא שפה משותפת איתה, אך המשיכה המינית לא קיימת. אנחנו מחליטים להתחתן ואני מלא חששות.

אחת הטעויות שלי בנקודה זו היתה שלא היה לי ליווי מקצועי שתומך ועוזר כפי שיש היום. לא סיפרתי לאשתי לפני החתונה על הבעיה שלי, והסתרתי ממנה את העובדה שאני נמשך לגברים במשך כ-10 שנים! היום אני מבין כמה סבל גרמתי בכך.

אציין שהתחתנו, ולא נמשכתי לאשתי במראה, אך גיליתי מהר מאוד שהמגע בינינו דווקא מעורר אותי. אשתי לא ידעה דבר, ונולדו לנו ב"ה ילדים. אולם גם בתקופה זו אני חי בפיצול אישיות. מצד אחד אני חי עם אשתי ומצד שני אני חושב על גברים ונופל באינטרנט. בתקופה זו עוד לא התמודדתי עם הנטייה ההומוסקסואלית ע"י טיפול פסיכולוגי ולכן היו לא מעט בעיות בזוגיות שלנו. הכעסים שלי על עצמי בגלל הנפילות שלי – היו מכוונים כלפי אשתי. הייתי יכול להיות עצבני בבית אחרי נפילה באינטרנט, האשמתי אותה בכל מיני דברים קטנים וגדולים, ונתתי לה תחושה שהיא לא מספיק טובה בשבילי כאשר הבעיה היתה בעצם בי! תסכולים רבים, רגשות אשמה, ומריבות היו יכולים להימנע אם לא הייתי חי בהסתרות ובפחדים שמא הדבר יתגלה. אולם חייתי בהסתרות, הסתרתי ממנה את הבעיה / האתגר של החיים שלי, של החיים שלנו, ובכך פגעתי באיכות הקשר הזוגי בינינו. אשתי הרגישה את כל הכעסים שתמיד הוטחו בה מבלי להבין את הסיבה לכך, ספגה אותם ואף העלתה בפני את האפשרות של פירוק הנישואים.

כמעט לאחר 10 שנות נישואין ועם מס' ילדים, מגיע ליל טבילה ואני מרגיש שאני לא נמשך לאשתי כלל! אני מיואש, לא יודע מה לעשות עם עצמי, עם חיי, ומחליט שכבר אין לי מה להפסיד ומבקש לדבר איתה. אנחנו יושבים יחד, מלאים כעסים אחד על השני, אני מתחיל לבכות ומגלה לה את הסוד של חיי – שאני הומוסקסואל…

אשתי כמובן היתה בהלם מוחלט, בכתה בכי תמרורים ולא ידעה מה לומר.

בכיתי גם אני, התנצלתי והסברתי לה שכל הכעסים שלי עליה, הם בעצם על עצמי.

אמרתי לה שאני אבין כל בחירה שלה, ושאני לא כועס עליה.

אשתי התאבלה עלי, התאבלה על האדם איתו היא התחתנה, אלה היו ימים לא קלים בכלל עבור שנינו, המון בכי ותהייה על העתיד. שוחחנו המון באותם ימים, פנינו יחד לרבנים, התייעצנו והתחלנו טיפול משותף, ולמזלי, אשתי האמיצה קיבלה החלטה שלא לעזוב אותי ושננסה לטפל בעניין. המשכתי בטיפול פסיכולוגי אמיתי ואישי, שיורד לעומק הנפש, לשורשי התאווה שלי לגברים ודרך הטיפול הזה – משהו בתאווה שלי לגברים נרגע.

רגע הגילוי לאשתי היה רגע של משבר גדול, אך גם רגע של צמיחה. בחרנו זה בזו מחדש, והפעם  – באמת, ללא סודות וללא חיי שקר.

ע"י טיפול של אנשי מקצוע שליוו אותנו, הזוגיות שלנו התעצמה, חיי האישות שלנו התעצמו לטובה, והאווירה בבית כמובן השתנתה פלאים. קשרי האמון שבנינו מחדש היו חשובים מאין כמותם, ויתירה מכך – בזכות הטיפול הפסיכולוגי – גיליתי את המשיכה לאשתי!  

כאן אני מבקש לעצור ולומר לך המתמודד היקר – לא בכל יום קורים ניסים, לא כל אחת היתה נוהגת כפי שאשתי הגיבורה נהגה וגם אצלנו זה היה תהליך שלא קרה ביום אחד.

היום ב"ה יש אפשרות לגשת לטיפול פסיכולוגי ולגעת בשורש הנטייה ההומוסקסואלית, להבין אותה, להבין את הצורך שלנו בה ולאט לאט להשתחרר ממנה. אפשר אפילו לפתח נטייה ועניין בצד הנשי. אני ממליץ לעשות זאת עוד לפני החתונה, ונראה שנכון יותר שגם האישה לעתיד תהיה שותפה בתהליך עוד קודם החתונה, תוך היוועצות וליווי עם אנשים שמוסמכים לכך.  

אל תוותר לעצמך על החלומות להקים בית, להתחתן, להוליד ילדים. זוהי זכות גדולה, שניתן להגשים אותה גם אם יש לך נטייה הומוסקסואלית!

הנטייה לא נעלמת, אולם לומדים לחיות איתה. בטיפול נכון ומתאים עם אנשי מקצוע נכונים –  לומדים לגלות את הגבריות שבך.

אתה מסוגל להיות בעל נהדר, אתה מסוגל להיות אבא נפלא!

היום, אנו גרים בצפון הארץ ומגדלים את 8 ילדינו בבית מלא שמחה וקדושה!  בחיים לא האמנתי שזה המקום אליו אגיע, ואני מודה כל יום על כך לקב"ה ולאשתי היקרה!

לסיכום:

  1. אל תישאר עם הנטייה לבד. שתף אדם קרוב ותוריד מעליך את המשא הכבד של הסוד הנורא.
  2. אם ברצונך להתחתן ולהקים משפחה – גש לאנשי מקצוע שבוחרים במשפחה, ולא מקדשים את הנטייה ההומוסקסואלית, גש לטיפול והאמן בכוחותיך תוך תפילה לה' יתברך שאוהב אותך.
  3. היזהר מנוכלים שמנצלים את נקודות החולשה שלך בדרך. היזהר מפגיעות מיניות וגש רק למטפלים מוסמכים!
  4. זכור, שהשמחה שיש בבית עם ילדים, עם אישה אוהבת, שווה לאין ערוך מול מימוש תאווה זמנית וחולפת.
  5. אל תתייאש. לעולם אל תתייאש.

לתגובות: [email protected]

קודם

כללים לטיפול חיובי

"אם הייתי מדמיין שאשיג רבע ממה שהגעתי אליו היום, זה היה מרים אותי"

הבא

הצטרפו לערוץ הטלגרם - יומן פתוח לשינוי

שתפו ועזרו לנו להשמיע קול:


עדויות נוספות:


יצאת גבר

בשנת 2017 פורסמה בעלון "עולם קטן" כתבתו של ארנון סגל, המתארת את סיפורם של ארבעה גברים, אשר חוו שינוי במשיכתם המינית.
הכתבה עוררה תגובות רבות, והעיתון פרסם את עמדתו במאמר מערכת מיוחד.
אנו מביאים כאן את הקישורים לקריאת הכתבה ומאמר המערכת.

מה דעתך על הפוסט?

פרטיך יישארו חסויים, תגובתך תפורסם בכפוף לאישור העורך ובהתאם לכללי האתר.
הכנסת האימייל אינה חובה.

3 מחשבות על “המסע שלי למשפחה”

כתיבת תגובה