טרנסמניה

,

אין הרבה אנשים בארץ שמכירים את עולם הטרנסג'נדריות כמו ד"ר טל קרויטורו. היא הייתה שם לאורך שנים כדי לעזור לאנשים האלה עד שהבינה שמשהו רע מאוד מתרחש שם * הבאנו את המינימום שאפשר כדי להסביר מהי הזוועה שנקראת ניתוח לשינוי מין ולמה הניתוח הזה עושה לגוף הרבה מאוד נזק אך אינו משנה את מין המטופל * האמת המטורפת על 'תופעת ההדבקה' של דיספוריה מגדרית בקרב ילדים בדור האחרון * איך מודדים כמה מתחרטים ומה עושים כדי להעלים את הנתונים * וגם מדוע אם לא נדבר עכשיו על הנושא, מהר מאוד נואשם בפשע שנאה, כפי שקורה בארצות הברית

כתבה מתוך "עולם קטן"

את לא מפחדת לדבר ולכתוב על הנושאים של 'אנשים עם טענות מגדר'? זה הרי הכי לא תקין פוליטית.

"צריך לנצל את העובדה שהמצב בארץ בנושא הטרנסג'נדרים לא גרוע כמו המצב בחו"ל", עונה ד"ר טל קרויטורו. "אם לא נדבר על זה עכשיו, יהיה קשה עוד יותר לדבר על זה בעתיד". היא מתארת מצב שבו במדינות אחרות רבות מי שמעז להביע דעה שונה או לבקר את התופעה מואשם בפשע שנאה ומקבל איומים באלימות. נשים שמביעות ביקורת או מספרות על חוויה אישית קשה בתחום מובאות לחקירת משטרה. כמו כן יש לגיטימציה להתנהג באלימות כלפי מי שאינו מתיישר עם האג'נדה. "אפילו השוטרים מפחדים", היא אומרת. "מקרים קשים, שאם יפורסמו יגלו את האמת על הנושא, מושתקים מייד".

טל קרויטורו, דוקטור לעבודה סוציאלית ופסיכותרפיסטית, מרצה בארץ ובחו"ל, מייסדת ומנכ"לית של רשת קליניקות מומחים לטיפול בטראומה שבבעלותה, פעלה רבות בעבר למען אוכלוסיית הטרנסג'נדרים בישראל. "בזמנו, לפני שהתעוררתי למציאות המזעזעת העכשווית, הייתי בקשרי ההתנדבות ובקשרים מקצועיים עם ארגוני טרנסג'נדרים. לא הייתה אז תופעה של אלימות ותוקפנות כלפי אדם שלא מוכן להתיישר לפי תחושות המגדר של אדם אחר".

היא מסבירה שכיום יש אפילו עידוד לפעול באלימות כלפי המבקרים, אך בשנים שבהן היא תמכה בארגונים הללו היה מדובר בבני אדם שרצו להשתלב בחברה כבני המין השני, אך בה בעת ידעו שאינם יכולים להפוך את מינם הביולוגי. "האדם הטרנסי עצמו עשה כמיטב יכולתו כדי להשתלב בחברה כבן המין השני בידיעה שהוא לא באמת השתנה ובלי ניסיון לכפות את רצונו על החברה שסביבו. כיום אנשים צעירים ותמימים משוכנעים ומאמינים שהם אכן יכולים להפוך את מינם, וכאשר הם מגלים אחרי כמה שנים ששיקרו להם ושמבחינה פיזיולוגית זה לא אפשרי, הם מוצאים את עצמם במשבר נפשי גדול".

מדוע את אומרת שאי אפשר לשנות את המין? הרי זאת לכאורה המטרה של הניתוחים האלה.

"מבחינה ביולוגית אי אפשר לשנות את המין של יונקים. הטיפולים הרפואיים משנים רק את החיצוניות, וגם היא זקוקה לתחזוקה מתמדת". לא ניכנס כאן לכל התיאורים של מה שקרויטורו קוראת לו 'תחזוקה', אבל מדובר למעשה בשורה של טיפולים בתדירות מפחידה, מקצתם כירורגיים ואחרים הורמונליים, הדרושים כדי להילחם בתגובות הגוף להחזיר את עצמו למצבו הראשוני. הניתוחים האלה הם למעשה פציעות וחיתוכים, והגוף מנסה לאחות אותם שוב ושוב, וחלק מהתהליך הוא ניסיון אקטיבי להילחם באיחוי. זה נשמע מטורף מכדי לתאר כאן את התהליך שקרויטורו מתארת אף שמהרבה בחינות אולי היה נכון לעשות זאת כדי להבין במה מדובר.

ניתן טעימה קלה מהחלקים הקשים פחות: "אצל גברים מסוימים משתמשים בבשר מהמעיים כדי ליצור את השינוי הכירורגי, מה שמביא חיידקי מעיים לאזור המנותח וגורם לבעיות רפואיות רבות". כמו כן יש לניתוחים הללו המון תופעות לוואי, כמו בריחות שתן, פיסטולות ועוד. "מחקר הראה שמתוך 129 נשים שעברו ניתוח תחתון נרשמו 281 סיבוכים, בממוצע יותר משני סיבוכים למשתתפת במחקר. אלה נתונים מאוד קשים.

"הטיפולים האלה באחוזים גבוהים פוגעים בתוחלת החיים. ברור לכול ששום טיפול או ניתוח לא יוכל לגרום לזכר לקבל מחזור וללדת או לנקבה לייצר זרע. הגוף יישאר תמיד במין הביולוגי שבו נולד האדם".

מעבר לכך ניסיון ההמרה הזה טומן בחובו סיכונים שנשמעים בלתי נתפסים: "לא נותנים למטופלים את המידע המלא", מספרת קרויטורו. "למשל, אומרים במעומעם לנשים שרוצות לקחת הורמונים גבריים, טסטוסטרון, שיש להן סיכוי מוגבר ללקות בהתקף לב ושהסיכויים שלהן להתקפי לב יהיו כשל גבר רגיל, שאחוזי הסיכון שלו להתקף לב גבוהים משל אישה. אבל האמת היא שלנשים שלוקחות טסטוסטרון יהיו בין 200% ל-250% אחוזי סיכון ללקות בהתקף לב יותר משל גבר, כי הטסטוסטרון מסמיך את הדם, וכלי הדם של נשים עדינים יותר ולא ערוכים לכך כשל הגברים".

מחקרים מראים שהניתוחים ונטילת הורמונים של המין השני אף מקצרים את תוחלת החיים, עלולים לגרום לעקרות באחוזים גבוהים ולחוסר יכולת להנאה מינית, וכן גורמים לעיתים לאובדן ראייה ולתופעות נוספות.

"יש נתונים דומים מהכלא הפדרלי האמריקאי: שיעור הגברים ללא טענות מגדר שיושבים בכלא על עבירות מין הוא 11%, והגברים עם טענות מגדר שהם עברייני מין בכלא הוא 48%. זה לא סוג אוכלוסייה שפושעת לעיתים נדירות, שאז אפשר לומר שיש פה רק סוגיית פרטיות אבל אין פה סוגיה של ביטחון. יש טור של גרהאם לינהאם שבו הוא מראה איך פעם אחרי פעם גברים שתמכו בכניסת גברים לשירותים של נשים נתפסו בעצמם בביצוע עבירות. מדובר בסוגיה של ביטחון אישי מובהק וכמובן גם בסוגיה של פרטיות"

מדוע בחרת לסייע דווקא לאוכלוסייה המסוימת הזו?

"חשבתי שצריך לסייע להם כדי שלא ייזרקו לשולי החברה, רציתי לעזור להם להשתלב. מ-2007 הייתי מנחה מקצועית של קווי קשב חירום לקהילה, הייתי מנחה מקצועית בזמן הפיגוע בברנוער ועסקתי בקשב ובתמיכה בקהילה הגאה והטרנסית במשך כארבע שנים. אוכלוסיית הטרנסים הייתה אז של בוגרים צעירים, בני סביב 18 ו-20. לא היו שם ילדים כמו שיש היום".

ב-2011 התרחקה קרויטורו מהתחום בשל הקמת עסק משלה, אבל המשיכה לתמוך ככל יכולתה בקהילה על ידי טיפול פרו-בונו, עזרה בהעסקה ועוד. "ראיתי אנשים שמכל מיני סיבות פסיכולוגיות רוצים לחיות בחברה כבני המין השני ועושים רבות כדי להשתלב. חשבתי שהתפקיד שלי הוא לסייע להם כדי שלא יהפכו לחצר האחורית של החברה ולא ייפלו חלילה לזנות למשל. לא ידעתי אז מה שאני יודעת כיום, וקיבלתי המון דיסאינפורמציה".

אשליות

אבל הסיבה המרכזית שגרמה לד"ר קרויטורו להחליט להוציא את המידע החוצה היא ההידרדרות החמורה ביכולת ליצור שיח על הנושא הזה בחו"ל, ובקרוב לפי דבריה גם בארץ. "התפיסה הרווחת כיום היא אני מי שאני טוען שאני, ואם אתם לא משתפים פעולה עם הדלוזיה שלי, זה פשע שנאה, אתם אלימים כלפיי, ולכן מותר ואף ראוי לתקוף אתכם", היא מסבירה את התפיסה השלטת כיום בארצות הברית.

"אבל עם כל הכבוד למה שאתה רוצה להיות ומאמין שאתה, המציאות והאנשים שסביבך אומרים אחרת. מה זה המושג הזה של פשע שנאה? אני נגד אלימות, ואני חלילה לא רוצה ששערה אחת משערות ראשו של טרנסג'נדר כלשהו תיפול, להפך: אני מנסה להגן גם עליהם וגם על החברה שסביבם".

להגן מפני מה?

"יש שלל בעיות קשות שנגרמות מהאג'נדה הזו", היא אומרת. "בחו"ל כבר יש המון מדינות שבהן מספיק שגבר יאמר שהוא מרגיש אישה כדי שהוא יוכל להיכנס לשירותים ולמלתחות של נשים, להתאשפז במחלקות לנשים בבתי חולים. אם הוא פושע, הוא יכול לשבת בכלא של נשים גם אם הוא מואשם באונס של נשים חלילה".

היא מספרת על חברת פייסבוק שלה שנכנסה לשירותים ציבוריים ואחריה נכנס גבר טרנסי. "היא חשבה לעצמה: אל תהיי טרנסופובית, בטח יש לו סיבה טובה להיות פה, כפי שמאלפים את כולם לחשוב. והוא אנס אותה. אישה אחרת סיפרה שאנס אותה גבר במחלקת נשים בבית חולים בזמן אשפוז. בבית החולים אמרו לה שזה לא יכול להיות, כי אין גברים במחלקה, אלא שאז התברר שגבר נרשם למחלקה כאישה, כי כך הוא מרגיש, ולכן החוק מחייב את בית החולים לרשום אותו כאישה".

מלבד הנזקים הפיזיים, התפיסה המגדרית אף משבשת לילדים את היכולת הטבעית והחברתית להגן על עצמם. "לאחרונה כתבתי טור על הודעת פייסבוק של אימא שכתבה שהילדה שלה, בכיתה א', סיפרה לה שלכיתתה נכנס מורה מחליף שאמר לילדים שהוא מרגיש אישה. היא שאלה את בתה: אז מה הוא, גבר או אישה? והילדה ענתה: אישה. האם שאלה: איך את יודעת? והילדה אמרה: כי היא (המורה המחליף) יודעת, והאם מחאה כפיים. כתבתי שללמד ילדים להעדיף טענות של גברים זרים על פני מה שרואות עיניהם זו פגיעה חמורה במוגנות שלהם. האם נגיד לילד: אם אתה הולך לאיבוד, תיגש לאישה שתעזור לך או לגבר מזוקן שטוען שהוא אישה?"

קרויטורו מציגה נתונים על הפרופיל הקרימינולוגי של גברים שיש להם טענות מגדר: "נתונים מ-2019 בבריטניה על השכיחות של גברים עם טענות מגדר באוכלוסייה מראים שהיו 1:200, ואילו השכיחות של גברים עם טענות מגדר בכלא הייתה 1:50. שיעור עברייני המין בקרב אסירים עם טענות מגדר בכלא הבריטי ב-2019 היה 58%, ואילו שיעור עברייני המין באוכלוסיית הגברים ללא טענות מגדר היה 17%.

"מאה אחוז מהמחקרים מראים שאם אין התערבויות, אחוזים גבוהים מאוד מהילדים הסובלים מדיספוריה מגדרים מחלימים ממנה, ואילו התערבויות מאיינות את יכולת ההחלמה. המחקרים מראים שאם נותנים למטופלים בלוקרים, 98% ממשיכים להורמונים, כלומר לחיסול של סיכויי ההחלמה"

"יש נתונים דומים מהכלא הפדרלי האמריקאי: שיעור הגברים ללא טענות מגדר שיושבים בכלא על עבירות מין הוא 11%, והגברים עם טענות מגדר שהם עברייני מין בכלא הוא 48%. זה לא סוג אוכלוסייה שפושעת לעיתים נדירות, שאז אפשר לומר שיש פה רק סוגיית פרטיות אבל אין פה סוגיה של ביטחון. יש טור של גרהאם לינהאם שבו הוא מראה איך פעם אחרי פעם גברים שתמכו בכניסת גברים לשירותים של נשים נתפסו בעצמם בביצוע עבירות. מדובר בסוגיה של ביטחון אישי מובהק וכמובן גם בסוגיה של פרטיות. הרי גם אם מדובר בגבר נחמד וסימפתי, אני עדיין לא רוצה אותו במלתחות. מה עם כבוד האדם והזכות לפרטיות?"

טענות מגדר

קרויטורו מונה ארבעה סוגים של גברים 'עם טענות מגדר':

  1. הטורפים (predators) –"גברים שמבינים שהאג'נדה הזו פותחת גישה חופשית לנשים וילדות במצבים פגיעים, כמו במלתחות ובשירותים ובמחלקות אשפוז. בשבילם זה כאילו פרסו להם שטיח אדום: מורידים את כל ההגנות של החברה ומשאירים נשים וילדות חסרות הגנה", היא אומרת. "אלה אנשים שבדרך כלל לא עוברים טיפולים הורמונליים ומדיקליזציה, הם פשוט גברים שטוענים שהם נשים". בחוזר האחרון של משרד הבריאות, שכתבנו עליו לא מזמן בעולם קטן, מנסים לגרום למצב כזה גם בישראל ולאפשר לגברים או לנשים להירשם בתעודת הזהות במין ההפוך לזה שנולדו בו רק על סמך תחושתם.
  2. גברים שבשביל הרווח שבדבר טוענים שהם נשים, למשל גבר שהוא אתלט בינוני אך כאישה הוא אתלט ששובר שיאים.
  3. אוטוגינפילים – מונח שטבע הסקסולוג ד"ר ריי בלנשרד. "אלה גברים שמתעוררים פיזית מלחשוב על עצמם כנשים: הם יעמידו פנים שהם בהיריון, ילבשו בגדי נשים, ייקחו חומרים כימיים וינסו להיניק. ההערכה של בלנשרד הייתה שהאוטוגינפילים הם כ-70% מכלל הטרנסג'נדרים. אלה גברים הטרוסקסואלים. בכלל, רוב הגברים עם טענות מגדר הם הטרוסקסואלים", היא מדגישה.
  4. הסוג הרביעי הוא האנשים שסובלים מדיספוריה מגדרית, שהיא מצוקה רגשית סביב המגדר, כלומר כשאדם סובל ממצוקה רגשית בשל מינו. "הקריטריונים להגדרת דיספוריה מגדרית משתנים במהלך השנים, אבל כשמדובר בדיספוריה מגדרית בילדות הקריטריונים מאוד סטראוטיפיים, כמו מין הילדים שעימם הילד משחק ואילו בגדים וצעצועים הוא אוהב".

למה בכלל לעסוק בתופעה זניחה וקטנה כמו טרנסג'נדריות? אולי החברה משקיעה זמן ואנרגיות רבים מדי בתופעה הזו ואנו מדמיינים שמדובר בתרבות שמאיימת עלינו?

"ב-2013 תיארו ב'תנ"ך' הפסיכיאטרי DSM שכיחות של דיספוריה מגדרית 1:10,000 אצל בנים ו-1:30,000 אצל בנות, ובתוך פחות מעשר שנים יש קפיצה של אלפי אחוזים בפניות ילדים ונוער למרפאות מגדר בשל דיספוריה. זו הדבקה חברתית מטורפת, ויש סקר מ-2021 שבו תשעה מתוך מאה ילדים הזדהו כטרנסג'נדרים בגילי בית ספר. זה כמובן משתנה בארצות הברית ממדינה למדינה, וזה שכיח בקרב לבנים יותר מבקרב שחורים ובמעמד בינוני-גבוה יותר מבשכבות החלשות, אבל ההדבקה הולכת ומסלימה.

"בבריטניה הנתונים מראים שיש בשנה האחרונה קפיצה של פי שניים משנה קודמת. זו תופעה שמסלימה באלפי אחוזים בכל שנה, ולכן היא בהחלט משהו שחייבים להפנות אליו את תשומת הלב".

אולי היום יש יותר לגיטימציה לדווח, כי עד היום התופעה הייתה מושתקת?

"אילו זה היה נכון, היינו רואים קפיצה של אלפי אחוזים לא רק בשיעור הנערות שפונות למרפאות מגדר אלא גם בשיעור המבוגרות מכל הגילים, אבל בפועל הקפיצה בעשרות אלפי אחוזים היא של נערות, ואילו אצל מבוגרות זה נדיר מאוד. המקור האקדמי הראשון שהזכיר את התופעה אצל נערות היה מ-2012 ו-2013, כי עד אז התופעה הייתה מאוד נדירה.

"ממצב נדיר של בעיקר זכרים טרנסג'נדרים הגענו למצב של שכיחות שקופצת באלפי אחוזים בתוך כמה שנים בעיקר אצל נערות בגילים שבהם המוח טרם הבשיל". קרויטורו מסבירה שאוכלוסיית הנערות היא האוכלוסייה שמייצגת את שיא ההדבקות החברתיות.

"יש מחקר שיצא השנה בקרב המתחרטים שהעידו כי איש לא בודק איתם אם הם מתחרטים או לא וכי הנושא של שביעות רצון או חרטות אינו מנוטר. בפועל קבוצות תמיכה באינטרנט למתחרטים גדלות בקצב מסחרר: יש יותר מאלף מצטרפים בחודש, ובקבוצות נמנים עשרות אלפי צעירים"

מהי הדבקה חברתית?

"הדבקה חברתית היא מושג שמגדיר מסרים שעוברים מאדם לאדם פנים אל פנים או דרך המדיה. מדובר ברעיונות רעילים שמועברים לילדים, והתוצאה היא שיש קבוצות חברתיות בחו"ל שבהן עשרות אחוזים מהילדים מזדהים כטרנסג'נדרים".

נתיב הממון

מהם הכוחות שעומדים מאחורי כל זה?

"יש פה צירוף מקרים אומלל של שילוב אינטרסים. ברור שטובת אוכלוסיית היעד אינה קריטריון. מדובר בכסף אדיר, כי כל אדם כזה חייב תרופות לכל החיים. השינוי איננו קבוע, וצריך לתחזק אותו כל הזמן בהורמונים ובבלוקרים (חומרים כימיים החוסמים את ייצור הורמוני המין, ה"צ), וגם הניתוחים גורמים לתופעות לוואי שמצריכות תרופות ועזרים טכניים. זו תעשייה של מיליארדים. במדינות אירופיות שיש בהן שירות רפואי ציבורי ויש צורך להצדיק את ההוצאה של כספי הציבור, כבר נסוגים כמה צעדים אחורה מהמדיניות הזו.

"בבריטניה ובשוודיה הזדעזעו מהממצאים ומהבזבוז העצום של כספי הציבור, אבל בארצות הברית, ששם מדובר בשוק חופשי, דוהרים קדימה. יש כתבה של ג'ניפר בילק שנקראת follow the money, ושם היא כותבת על גברים עם טענות מגדר שתורמים המון כסף כדי לקדם את הנושא. הם בדרך כלל עושים את הדברים מתחת לרדאר: לא בדיון ציבורי אלא דרך חברות משפטיות, שתדלנות וכדומה".

קרויטורו מסבירה שמשווקים את התעשיה הזו כעניין של זכויות אדם "למרות שזו איננה זכות אדם להזדהות עם דמוגרפיה שאינך שייך אליה באופן שמחייב את הסביבה להשלים ולשתף פעולה עם הדלוזיה. לוקחים את התופעה ועושים בה סגי נהור: אם נעזור לילד מבולבל מגדרית לקבל את הגוף שלו כמו שהוא, זה טיפול המרה, ואם מסלילים אותו לסירוס כימי ופיזי (נטילת הורמונים וכריתת אברים), זה האני האותנטי שלו.

"אם מישהו מדבר איתו על הנזקים בתהליך ואומר לו שזה לא מתאים ושעדיף לחכות, הוא שונא אותו, ואם הוא מסליל אותו לסירוס כימי ופיזי, הוא אוהב אותו. אני חושבת שבעקיפין זה גם משרת אוכלוסיות של פדופילים, כי יש כאן קידום של אג'נדה שאומרת שהילד מבין הכי טוב את הגוף שלו. זה מרחיק את הילד מהוריו".

"מחקר בדק אובדנות אצל מבוגרים, ושם ראו שהאובדנות קופצת לאחר כשבע עד עשר שנים מהמדיקליזציה, כלומר אחרי כמה שנים האובדנות גדלה פי תשעה עשר מזו של האוכלוסייה הכללית. בניגוד לנרטיב השקרי, שכביכול הבן אדם אובדני וכדי למנוע אובדנות נעשה לו טיפולים והוא יהיה מאושר, בפועל לפני הטיפולים האובדנות נדירה מאוד, ודווקא לאחר הטיפולים היא עולה. זאת מכיוון שאחרי המדיקליזציה, כמו שאמרתי, יש תקופה קצרה של איפוריה, ואז האדם מגלה שאי אפשר לשנות מין, זו אשליה. גם הנזקים הבריאותיים מצטברים, ואיכות החיים שלו נפגעת מאוד"

יש טענה האומרת שעדיף לגלות את המצוקה המגדרית מוקדם ככל האפשר בגיל הילדות במקום לתת להם לסבול עד גיל מבוגר.

"כאמור, מאה אחוז מהמחקרים מראים שאם אין התערבויות, אחוזים גבוהים מאוד (כ-80%) מהילדים הסובלים מדיספוריה מגדרים מחלימים ממנה, ואילו התערבויות מאיינות את יכולת ההחלמה. המחקרים מראים שאם נותנים למטופלים בלוקרים, 98% ממשיכים להורמונים, כלומר לחיסול של סיכויי ההחלמה".

אבל הטענה החמורה של קרויטורו היא שלא רק שלא מאפשרים לילדים האלה להחלים אלא גם מסלילים אותם למעבר חברתי, כלומר מתחילים להתייחס אליהם כאל בני המין השני באמצעות החלפת השם, החלפת כינויי הגוף ושינוי המראה החיצוני.

"המעבר החברתי מוצג לכאורה כצעד הפיך, אך הוא פוגע מאוד ביכולת של הילדים להחלים מדיספוריה ואף מחריף אותה. זה מנציח את המצוקה שלהם וגוזל מהם את האפשרות להחלים. ברגע שמתערבים בדיספוריה המגדרים על ידי מדיקליזציה, הסיכוי להחלים כמעט לא קיים. האם כריתת חזה לנערות עונה על ההגדרה עזרה?!" היא תוהה. "מחקרים מראים שסירוס כימי ופיזי מחמירים את התופעה ומקצרים את תוחלת החיים".

ארצנו הקטנטונת

"במקום לתת את הטיפול הנפשי והרגשי שהנערה הזאת זקוקה לו, אימא שלה יצאה איתה במסע של הרצאות על השראה ואומץ ולקחה אותה לניתוח כריתת חזה. בערוץ 12 פרסמו סרטון איתה והראו ששלחו אותה לטירונות בנים! מה אשמים שאר הטירונים?! היא לא בחור, היא נערה כרותת חזה! מדוע הזכויות שלה גוברות על הזכות לפרטיות של מחלקת טירונים שלמה?"

לאחר שגילתה שהמידע שיש בידיה אינו משקף את המציאות החלה ד"ר קרויטורו לחקור את הנושא לעומק וגילתה שגם בארץ כורתים איברים לקטינים. "בישראל רופא פרטי יכול לכרות חזה של נערה בת 14. לאחרונה הופיע בוואלה! סרטון של מישהי שלקראת גיל 17 עברה כריתה כזו כי היא הרגישה לפעמים בת ולפעמים בן, ובעולם אידיאלי הגוף שלה היה משתנה כל כמה שעות.

אותה נערה סיפרה שהיא רוצה שיפנו אליה פעם כזכר ופעם כנקבה, לסירוגין. "מזל שלא על רגל אחת ובעיניים עצומות", אומרת קרויטורו בסרקזם. "איפה המבוגר האחראי שיגיד לה שהתחושות הללו אנושיות ולא צריך בגללן לשנות את העולם אלא לשנות תפיסה שתתאים למה שהמציאות אומרת? במקום זה לוקחים אותה למסע בדמיון ולניתוח של הטלת מום קבוע בגופה. הילדים מרגישים שהכול פרוץ ושהמבוגרים אינם עוגן אלא מפחדים מהם ועושים כל מה שהוא רוצים, העיקר שיהיו מרוצים. אולי הם יהיו מרוצים לזמן קצר, אבל הורגים אותם לטווח בינוני וארוך.

"בהתחלה האמנתי שיש עוד המון זמן עד שזה יגיע לכאן. הייתי בטוחה, כמו הרבה חילונים, שהדתיים יצילו אותנו", היא מחייכת. "במשך שנה רק קראתי מחקרים בתחום על המצב בחו"ל. אחרי שנה וחצי, ביולי 2021, נתקלתי בכתבת יח"ץ של איכילוב על מרפאת המגדר שלהם, ושם הם התפארו בלקיחת זרע מילד בן 11 ובשאיבת ביציות מבת 13 וחצי לפני נטילת הורמונים, כי ההורמונים עלולים לגרום לעקרות. הזדעזעתי והבנתי שאני חייבת להתחיל לכתוב על הנושא בעברית". עם כמה חברות היא הקימה בלוג ובו תרגום של חומרים שנראו להן מעניינים ורלוונטיים, תרגום עדויות של מתחרטים, ביקורת מאמרים וחומר מקורי שאת רובו כתבה ד"ר קרויטורו עצמה.

האם מישהו בדק את שיעור האנשים שהתחרטו על הטיפולים שעברו?

"מתפרסמים היום כל מיני מחקרים בנושא שמראים לכאורה על מיעוט חרטה, אבל זה ממש לא נכון. המחקרים האלה בודקים בדרך כלל את החרטה כשנה-שנתיים אחרי השינוי, אף שידוע שבשנים הראשונות יש איפוריה. מחקר אורך שוודי הראה כי שיא האובדנות מגיע כמה שנים אחרי תהליך המדיקליזציה וכי החציון לחרטה הוא שמונה שנים. מה הערך של המחקר אם אתה בודק בשלב האיפוריה ולא בשלב רלוונטי?"

קרויטורו מסבירה כי מעט מחקרים בדקו את הנושא, והם מחקרים ישנים שבדקו אוכלוסיות שעברו תהליך ארוך לפני הפניה למדיקליזציה, ואילו היום אחרי מפגשים אחדים ולעיתים אחרי מפגש אחד כבר נותנים בלוקרים, מה שמנציח ומעצים את הדיספוריה המגדרית, ולכן כמעט תמיד המטופלים ממשיכים לנטילת הורמונים.

"זה מעיד כביכול על חוסר חרטה? יש מחקר שיצא השנה בקרב המתחרטים שהעידו כי איש לא בודק איתם אם הם מתחרטים או לא וכי הנושא של שביעות רצון או חרטות אינו מנוטר. בפועל קבוצות תמיכה באינטרנט למתחרטים גדלות בקצב מסחרר: יש יותר מאלף מצטרפים בחודש, ובקבוצות נמנים עשרות אלפי צעירים".

קרויטורו מספרת כי גברים צעירים רבים מתועדים בוכים בסרטונים על הסירוס שעברו ועל אובדן היכולת להנאה מינית לצמיתות, ונשים צעירות מעידות על התפכחות מנרטיב שקרי על שינוי מין, אבל רק לאחר שעברו כריתת חזה ולעיתים כריתת רחם, והן סובלות מעוד שורה של בעיות בריאות בלתי הפיכות.

"יש מתחרטים שמעידים שהחלימו מדיספוריה מגדרית באמצעות טיפול פסיכולוגי אחרי גיל ההתבגרות. מדוע לא מנגישים טיפול כזה לילדים ולנוער? הרי כשנוטלים בלוקרים והורמונים בגיל שהמערכת המינית עוד לא הבשילה בו אין למערכת סיכוי להתפתח כראוי. זה אומר שהילד הזה לא יוכל כבוגר לחוות הנאה מינית. אבל לא מספרים לו את זה".

יש טענה שיש חשש שמי שסובל מדיספוריה מגדרית ישים קץ לחייו, ולכן התהליך של המדיקליזציה חיוני להצלתו.

"מאיימים במניפולציות רגשיות של התאבדות למרות שהאובדנות בפועל מאוד נדירה. מחקר מעניין מבריטניה מראה שמ-2010 עד 2020 פנו למרפאת מגדר מסוימת 15,000 ילדים ובני נוער, ובמשך אחת עשרה השנים האלה התאבדו במצטבר ארבעה בני אדם בסך הכול מכלל הפונים. מדובר על אובדנות של 0.03%, שהיא 0.0003 מכלל האוכלוסייה.

"לעומת זאת יש מחקר שבדק אובדנות אצל מבוגרים, ושם ראו שהאובדנות קופצת לאחר כשבע עד עשר שנים מהמדיקליזציה, כלומר אחרי כמה שנים האובדנות גדלה פי תשעה עשר מזו של האוכלוסייה הכללית. בניגוד לנרטיב השקרי, שכביכול הבן אדם אובדני וכדי למנוע אובדנות נעשה לו טיפולים והוא יהיה מאושר, בפועל לפני הטיפולים האובדנות נדירה מאוד, ודווקא לאחר הטיפולים היא עולה. זאת מכיוון שאחרי המדיקליזציה, כמו שאמרתי, יש תקופה קצרה של איפוריה, ואז האדם מגלה שאי אפשר לשנות מין, זו אשליה. גם הנזקים הבריאותיים מצטברים, ואיכות החיים שלו נפגעת מאוד".

במקום שאין אנשים

מדוע את מאנשי המקצוע היחידים שמוכנים לדבר על הנושא?

"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. אנשים מפחדים לדבר, אז אני חייבת כי חשוב לי שזה יישמע". אני שואלת אותה אם היא נפגעה מקצועית או חברתית מהעיסוק שלה בתכנים הללו, והיא מספרת על אירוע פייסבוק שנקרא 'טל קרויטורו לא חברה': "זה היה אירוע שמטרתו לצמצם את ההשפעה שלי ולהחרים את מה שאני כותבת. נשים הקשורות לתחום באיזו שהיא צורה ביקשו שכל מי שמכיר חבר פייסבוק שלי יאיים עליו שאם הוא לא יסיר ממני חברות, הוא יסיר חברות ממנו במחאה. בסוף הפרויקט שלהם נוספו לי עוד עשרה חברים", היא צוחקת.

"נחסמתי גם לשלושים יום בפייסבוק, אבל אני לא נמצאת בפייסבוק בשביל הקידום האישי או בשביל הקטע החברתי אלא בשביל השינוי החברתי. זה מבחינתי תחום הפעילות הציבורית שלי". חשוב לה להדגיש שוב שאין לה שום רצון או כוונה חלילה שטרנסג'נדרים ייפגעו בשום דרך. "מבחינתם אני אדם מלא שנאה כי אני מתעקשת להיות מחוברת למציאות ביולוגית ולא לכפות אג'נדה מנותקת על חשבון זכויות אדם של נשים וילדים".

אם את צריכה לשרטט תוכנית פעולה, מה לדעתך צריך לעשות?

"צריך להפסיק מייד את הערבוב והטשטוש שעשו בין מין למגדר, כלומר לחוקק חוקים ולקבוע תקנות שמבוססים על המציאות, והמציאות היא מין ביולוגי. המגדר כמושג צריך להיעלם. אם מבחינה ביולוגית אי אפשר לשנות מין, אסור שמבחינה חוקית יהיה אפשר לשנות מין.

"כאשר החוקים והתקנות יהיו צמודים למציאות ולא למשחקי מילים ייפתרו רוב הבעיות: ספורט נשים יחזור להיות ספורט נשים, מלתחות נשים יהיו של נשים וכו'". כמו כן היא אומרת שיש להפסיק את הניצול של תמימות הילדים: "אסור לגרום להם להאמין שאפשר לשנות מין רק כי מתחשק. כשמבוגרים אומרים להם שאפשר לשנות, הם מאמינים וסבורים שמי שלא מעודד אותם להסללה הזאת שונא אותם. מפרידים בין ילדים להוריהם כי אפילו בבית הספר מלמדים אותם את התכנים הרעילים האלה. צריך לתת לילדים את מרב התנאים להחלים. ברגע שיעצרו את המעבר החברתי ואת ההסללה, גם ההדבקה החברתית תצומצם דרסטית.

"אם נעצור את ההדבקה החברתית, נחזור לנתונים של לפני כעשר שנים, שמעידים על תופעה מינורית בחברה. גם אם יישאר אחד לכמה עשרות אלפים שעדיין יהיה נחוש לחיות כבן המין השני, הוא יבין שהוא לא משנה מין אלא מנסה לחיות כבן המין השני. כמובן, צריך להסביר לו את התוצאות של הניתוחים ואת הנזקים שלהם".

בנוגע לניתוחים היא אומרת שמדובר בסוג של אקס-טריטוריה: "את יודעת שאי אפשר לתבוע רופא על רשלנות רפואית בניתוחים הללו? בשביל לתבוע על רשלנות רפואית את צריכה להראות שהרופא חרג מהמקובל, אבל בתחום הזה אין מקובל, וכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה.

"לצערי אין די מחקר על הנושא הזה, ועדיין רצים לסרס ילדים. זה סקנדל רפואי! הצעירים עם דיספוריה מגדרית הם קורבנות: עושים להם ניתוחים שונים ומשונים בלי ליידע אותם על כל ההשלכות. איזה הסכמה מודעת יש כשהבן אדם לא מבין מה הוא הולך לקבל? אם זה לא חלם או גרוע מכך, סדום, אני לא יודעת מה כן".

"צריך להפסיק מייד את הערבוב והטשטוש שעשו בין מין למגדר, כלומר לחוקק חוקים ולקבוע תקנות שמבוססים על המציאות, והמציאות היא מין ביולוגי. המגדר כמושג צריך להיעלם. אם מבחינה ביולוגית אי אפשר לשנות מין, אסור שמבחינה חוקית יהיה אפשר לשנות מין. כאשר החוקים והתקנות יהיו צמודים למציאות ולא למשחקי מילים ייפתרו רוב הבעיות"

"אם נעצור את ההדבקה החברתית, נחזור לנתונים של לפני כעשר שנים, שמעידים על תופעה מינורית בחברה. גם אם יישאר אחד לכמה עשרות אלפים שעדיין יהיה נחוש לחיות כבן המין השני, הוא יבין שהוא לא משנה מין אלא מנסה לחיות כבן המין השני. כמובן, צריך להסביר לו את התוצאות של הניתוחים ואת הנזקים שלהם"

קודם

"אם לא הטיפול הזה, אני לא יודע איפה הייתי" – דיון מיוחד בכנסת

הצטרפו לערוץ הטלגרם - יומן פתוח לשינוי

שתפו ועזרו לנו להשמיע קול:


מחקרים נוספים:


אל תאמרו "נולדנו ככה"

ד"ר ליסה דיאמונד מסבירה מדוע הטענה "נולדנו ככה" אינה נכונה ואינה מסייעת לקהילה הגאה. היא מביאה מחקרים המאשרים כי משיכה מינית משתנה, וכי יותר אנשים מסוגלים להמשך לשני המינים.

מה דעתך על הפוסט?

פרטיך יישארו חסויים, תגובתך תפורסם בכפוף לאישור העורך ובהתאם לכללי האתר.
הכנסת האימייל אינה חובה.

כתיבת תגובה