קטעים מתורגמים מתוך הרצאתו של ד"ר ג'וזף ניקולוסי, הדוגל בגישה הרפראטיבית לטיפול במשיכה הומוסקסואלית.
ד"ר ג'וזף ניקולוסי הוא פסיכולוג אמריקאי הדוגל בגישה הרפראטיבית לטיפול במשיכה ההומוסקסואלית. הוא ייסד את הארגון NARTH, המגיש סיוע טיפולי לאלפי גברים ונשים, המתמודדים עם המשיכה לבני מינם.
בהרצאה מנתח ד"ר ניקולוסי את המודל המשפחתי העומד בשורש המשיכה ההומוסקסואלית. הוא מתאר את יחסי האב והבן, האם והבן, והאם והאב, המובילים למשיכה זו. הוא מתאר יחסים משפחתיים המביאים את הילד לבושה בעצמו ובגופו. הדבר בהמשך מוביל לרצון למלא את החסר, במסגרת של אינטימיות עם גברים אחרים.
ניקולוסי מסביר את ההבדל בין משיכה לבין זהות הומו סקסואלית. הוא מתאר ארבע שלבים של התפתחות המשיכה והזהות. ואיך התפיסה התרבותית היום גורמת לנערים לאמץ את הזהות ההומוסקסואלית, בגילאים צעירים יותר ויותר.
עוד נושא אליו מתייחס ניקולוסי הוא ההבדל בין המשיכה ההומוסקסואלית למשיכה ההטרוסקסואלית. גברים רבים מתארים את הרצון להראות כמו הגבר אליו הם נמשכים, ואפילו להיות הוא ממש. לעומת זאת, גברים הנמשכים לנשים לא מקנאים במראה או בגוף הנשי. היחסים הם יחסים של השלמה הדדית.
הטיפול הפסיכולוגי, בו דוגל ניקולוסי, עוסק בהרגשה של האדם ביחס לעצמו, ובאופן בו הוא תופס את עצמו. דרך הטיפול הוא מתקן חוויות ילדות שגרמו למטופל להרגיש רע עם עצמו. הטיפול לא מתמקד בשינוי המשיכה המינית, אך זהו דבר שמגיע מעצמו.
הוא מספר כי הוא נפגש עם מטופלים רבים שחוו שינוי במשיכה המינית, בעקבות התהליך הטיפולי.
הד"ר ג'וזף ניקולוסי מתייחס לטעויות במחקר
ניקולוסי מתאר את המגמתיות שהובילה את הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית למסקנה שאין אפשרות לשינוי המשיכה המינית. ההסתדרות הקימה צוות מחקר לבירור הנושא. שבעה מתוך שמונה חברים בצוות המחקר היו הומוסקסואלים מוצהרים. כך הוקם צוות מחקר המוטה על ידי אג'נדה מובהקת והתוצאה ברורה.
הדברים מתחברים עם עדותו של ד"ר ניקולס קאמינגס, נשיא ה-APA לשעבר, המספר כיצד שינה הארגון את היחס להומוסקסואליות, מתוך הטיה פוליטית וללא שיקול מדעי. המינית במסגרת טיפול פ
ההרצאה של ניקולוסי מעניינת ומחכימה. נשמח לשמוע בתגובות האם הזדהיתם עם המבנה המשפחתי או הנפשי שהוא מתאר.
אל תשכחו להפעיל את הכתוביות בעברית.
בהחלט מצאתי הזדהות עם חלק משמעותי מהמבנה שהוא הציג, אבל לא הייתה התאמה בין הגילים שהציג לבין החוויה האישית שלי. גם היה משהו שהוא אמר לגביו שזה מעולם לא זוהה אצל מטופלים, ואני יכול להעיד על עצמי שאני החריג לכלל שלו.
כאשר אני מסתכל על מה שהוא אומר עם היחסי אבא-בן אני מוצא את זה נכון גם לגבי עצמי, וגם לגבי הרבה גברים גייז שהכרתי שמה סיפורים שלהם על הקשר עם האב הייתה בעייתיות כלשהי..
אף על פי זאת, אני מאוד גברי ואני לא מחפש גבריות, אני יותר האקטיבי שמחפש את הפסיבי הכנוע וזה מעניין מאוד.. אין לי ספק שיש פה גורמים פסיכולוגיים, תמיד הרגשתי את זה. הרבה ממה שהוא אומר נכון. קצת מתעתע העובדה שהוא נוצרי שבא מדעה דתית, אבל עם זאת גם העובדה שהלהטבים הכתיבו את המוסכמות האלה שיש היום זה לא אובייקטיבי. מרתקת מאוד ההרצאה..
תודה על התגובה.
אגב, לפעמים דווקא המקום האקטיבי שמחפש את הכנוע יכול להיות דרך לחפש את אותה גבריות.
מעניין מאוד מה שאתה אומר. לא חשבתי על זה, נו ומה אתה אומא על זה? יש לך עצה בעניין? חח
במקום אצל אחרים, למצוא את זה בתוך עצמך…
כן אבל אני מרגיש מאוד גברי, אני לא מרגיש את זה שאני מחפש את זה.