סיפורו של אסף

|

את הסיפור הבא קיבלנו במייל מאסף. את אסף אנו לא מכירים באופן אישי, אבל הדברים שהוא כותב מדברים בעד עצמם.

שמי אסף,
מאז שהייתי ילד ועד היום אני מתמודד עם המשיכה שלי לבני מיני. לאורך כל הילדות, הנערות, הבגרות והבחרות. בתקופות היסודי, הפנימייה,
הצבא, הלימודים הגבוהים, הטיולים בעולם. החיים בבית, בשכונה, בבית הכנסת, בדירות השכורות, בעבודה.

הדבר ששאב ממני כל כך הרבה אנרגיה, היתה ההתעסקות במה קורה לי. למה אני מרגיש את מה שאני מרגיש.

הסובבים אותי לא יכלו לסבול את ההתנהגות שלי. את שפת הגוף, את הלבוש ואת צורת הדיבור.
ההורים והאחים המקסימים שלי ניסו בדרכם להתמודד עם הדבר. חלקם אולי הבינו מה עובר עלי וחלקם פשוט לא.
בגלל אהבתם אלי, לא פגעו בי מצד אחד אך גם לא ידעו כל כך מה לעשות מצד שני.

איני מגיע ממשפחה של הורים משכילים, או שיש בה אדם אחד ש"מבין עניין" כמו שאומרים בלשון העם, את כל הדרך עברתי לבד ועד היום זה כך. עברתי מזמן את גיל ה-30 ועדיין לא מצאתי את העזרה הנכונה והמתאימה לי.
התחתנתי בגיל מאוחר, לאחר שנפגשתי עם יותר ממאה בחורות. התארסתי פעם והדבר בוטל.
היום אני נשוי כבר תקופה ארוכה ויש לנו כמה ילדים.

תחנות מסוכנות בדרך

מאז שהצלחתי להבין מה קורה לי ועד החתונה עברתי דרך תחנות מאוד מסוכנות בכל מה שקשור להתנהגות מינית.
ראיתי וצפיתי בכל כך הרבה חומר שקשור למשיכה חד מינית בין אם הוא אסור הלכתית או מותר מוסרית. ההתעסקות עם הגוף שלי והעבירה (שז"ל – אוננות ) שבאה ביחד עם זה היו יום יומיות ויותר.
הפגישות שלי עם בני מיני הגיעו בשלב מאוחר יותר בחיים וזה הגיע בנקודה שבה חשבתי שאני כנראה לא אתחתן.

הייתי במקומות מסוכנים מאוד ויכול להיות, שהיום לא הייתי בין החיים אם באותם רגעים הייתי מקבל החלטה שונה, וסליחה שאני לא מפרט, כי רק הזיכרון של הדבר משתק אותי.

וכך לאט לאט הלך המצב הנפשי שלי והתדרדר, ואיתו המצב הבריאותי שלי. הגעתי לתהומות ולמקומות קשים.
אני חייב לציין כאן שלאורך כל ההתנסויות המיניות שלי אף פעם לא עברתי על העבירה המפורשת שכתובה בתורה (ע"פ רש"י כמכחול
בשפופרת).

באחד המשברים הנוראיים החלטתי לספר לאחד מחבריי הטובים – בחור לא דתי – שחשבתי שיעזור לי – אך התבדיתי – די מהר החברות שלנו נגמרה. ניחוש שלי – הוא חשב שאני מתחיל איתו אע"פ שהוא היה נשוי.
אבסורד – בהמשך החיים סיפרתי לעוד כמה חברים "טובים" – לא דתיים וגם הם נעלמו.

חתונה, זוגיות ומשפחה

אין לי מושג איך זה קרה שהתחתנתי – לא בניתי על זה שזה יחזיק מעמד. רציתי רק לסמן וי ולהראות לכולם שאמנם אני רווק מבוגר, אבל בסך הכל נורמלי. אם אתגרש אח"כ ובכן זה "סתם לא הסתדר".

ואז הגיעו הילדים והרבה. עם הילדים, הלחץ הנפשי רק עלה, המתיחות בבית גברה והתפרקתי לגמרי.

כמה שנים לאחר הנישואים ואחרי כמה ילדים סיפרתי לאשתי תוך שאני לוקח בחשבון שזה הסוף.
למרבה הפלא אשתי קיבלה אותי איך שאני. היא לא הבינה על מה המהומה. את המחשבות שלה על הדרך לאיך שהגענו אחד לשני ולמה לא
סיפרתי לה והאם היא מרגישה נבגדת או שלא היא בקשה לשמור לעצמה. לא היה לה עניין לפתוח את הנושא ומבחינתה החיים ממשיכים.

יאמרו אנשים שהקידושין שלנו פסולים. לומר את האמת לא יודע איך להגיב לכך. אני רק אומר שכשהייתי מתחת לחופה באמת רציתי
להתחתן איתה – האם נמשכתי אליה? – לא יכול לענות שכן או שלא. מבחינה מינית לא הייתי במקום שאני יכול לומר בוודאות שאני נמשך רק לבני מיני.

אבל אני יודע מה קורה עכשיו ביני לבין אשתי. היום המערכת הזוגית, האישית והאינטימית שלנו נמצאת במקום טוב מאוד.

אף פעם לא נרתעתי מבנות המין השני על אף שנמשכתי לבני מיני. אף פעם לא נמשכתי לצד אחד 100%.
השאלה האם המשיכה המינית שלי נובעת מהלידה (ככה נולדתי), או מהחברה (ככה חונכתי), העסיקה אותי רבות. אבל היא לא סיפקה לי תשובות לעניין של מה עושים עם זה עכשיו. בשלב מסויים פשוט הפסקתי להתעסק עם זה.

עליות וירידות

כל חיי קראתי כל חומר שהיה נגיש לי בשביל להבין מה קורה לי. אז עוד היו רק ספריות עירוניות, אוניברסיטאיות, ספרים שנמכרו בחנויות, כתבות בעיתונים וכו'. אז הגיע האינטרנט ושפך כמויות מטורפות של חומר לציבור ולי.

זה לא שינה לי כלום. אני עם המשיכה המשכתי להתמודד יום יום, שעה שעה, והחיים היו קשים לי. רעים.

הדבר היחיד שהחזיק אותי בחיים ולא נתן לי ל"הגיע לקצה" הייתה האמונה התמימה שלי בהקב"ה. תמיד ידעתי שלא משנה מה, אני נמצא
בניסיון גדול מאוד שאין לי הסבר ל- למה הוא קורה לי – אבל אני צריך לעמוד בו.
את הניסיון הזה אני אקח עד לקבר – וכשאני אגיע למעלה לכיסא הכבוד – אני אבין למה. כל מי שעובר על פני ברחוב רואה מולו גבר רגיל, נעים ונחמד. רק חדי עין מקצועיים יבינו אולי ממה אני מורכב.

הייתי בטיפולים פסיכולוגיים במשך שנים. אף אחד מהמטפלים לא ידע לומר לי שאני כזה או אפילו ניחש. עד שלא סיפרתי להם, הם פשוט המשיכו להתייחס אלי כאל מטופל עם בעיות נפשיות "רגילות" (אע"פ שאין דבר כזה).

ממטופל למטפל

הקטע החזק הוא שאני בעצמי מטפל היום. למדתי טיפול שנים רבות כדי שאוכל להבין את עצמי, ועם כל זאת לא הגעתי למסקנות אישיות.

את המטופלים שלי אני מלווה בלבד. נותן להם רשת ביטחון, הכלה והבנה למצב שלהם. לא שופט ולא מבקר. אני לא יכול לשנות את עצמי אז אותם בטוח שלא. אני רק יכול לספק להם את ההבנה לדרך שבה הם הולכים, כי זה מה שהבנתי שאני צריך. רק הקב"ה יוכל באמת לשנות את
הדברים לאן שאני רוצה. אני, אני מקסימום אוכל לעבוד עם הדברים שניתנו לי כדי לחיות טוב כמה שרק אפשר.

מה שכן כל מי שמסביבי אומר שאני בן אדם מיוחד. גם אם לא יודעים איך "לאכול" אותי.

אני בן אדם טוב, אמיתי, מצחיק וכן גם קצת מטורף. ואת כל זה קיבלתי ביחד עם הניסיון ואולי בגללו.

אני עדיין נמשך לבני מיני אבל אני שולט בזה. אני משקיע את האנרגיה הזאת במקום אחר.

ליבי עם הגברים בכל גיל בין נשואים בין רווקים שעדיין מתמודדים עם המשיכה.

אני מאחל לכולכם שמחה בלב. ואני שולח לכם חיבוק גדול.

תודה שהקשבתם לי.
אסף(שם בדוי)

קודם

אלו חיי וחופש הבחירה שלי – סיפורו של חיים

משה: "הפסקתי להימשך לגברים ב־99%"

הבא

שתפו ועזרו לנו להשמיע קול:


עדויות נוספות:


כמעט מחקת את משפחתי!

רחלי כותבת לרב בני לאו, ומספרת בגילוי לב על כיצד עזבה את קהילת הלהט"ב, וכיצד התמודדה עם המשיכה לנשים, ועל המשפחה שהקימה.

מה דעתך על הפוסט?

פרטיך יישארו חסויים, תגובתך תפורסם בכפוף לאישור העורך ובהתאם לכללי האתר.
הכנסת האימייל אינה חובה.

כתיבת תגובה