לא תייבשו אותנו

חוויתי תהליך דומה למתואר בשלושת הסיפורים שהובאו כאן בשבועות האחרונים, של שינוי משמעותי במשיכתי לגברים, ואני יכול להעיד על עצמי ועל חברים נוספים רבים, כי האפשרות אכן קיימת ואמיתית. גם אנחנו באנו מרקע של משיכה לגברים, והיום, לאחר תהליך אישי מעמיק (לא "המרה"), אנו נמשכים לנשים, נשואים באושר לנשותינו ומגדלים באהבה ובשמחה את ילדינו. אצל חלקנו המשיכה לגברים נעלמה לגמרי, ואצל השאר היא קיימת אך "על אש קטנה", והיא כמעט לא משפיעה.

באשר לטענה כי לחלק מהאנשים השינוי בלתי אפשרי, עליי לשאול: מניין לכם? נכון, יש שניסו בכל מאודם ולא הצליחו, אך האם זו אומר שלעולם הם גם לא יוכלו? האם מי שעבר טיפול פסיכולוגי לא מוצלח כשהיה בן 18 לא יוכל להצליח בגיל אחר? האם מי שלא הצליח עם מטפל אחד או בשיטה אחת לא יוכל להצליח עם מטפל אחר או בשיטה אחרת?

ההיסטוריה מלאה במקרים של אנשים שה"מבינים" אמרו להם שלעולם לא יוכלו ולא יצליחו, בכל מיני תחומים, ובכל זאת הם התמידו והצליחו.

גם בתחומים אחרים, כגון טיפול בדיכאון, חרדה, OCD, התמכרויות ועוד, רבים מנסים, לא מצליחים ומתאכזבים. האם הדבר מעיד שהשינוי אינו אפשרי בעבורם?

רבים מחבריי חשו שכבר ניסו הכול, וכי לעולם לא יוכלו.

יש לי חבר שהחל טיפול פסיכולוגי כשהיה בן 16. לאחר אין ספור מפגשים והוצאת אלפי שקלים, הוא הבין כי לעולם לא יוכל להשתנות.

הוא מצא בן זוג, ולאחר מפגש עם חיי הקהילה הגאה הוא הבין מה שווים החיים "מחוץ לארון". הוא חזר לטיפול, לתדהמת כל מי שהכיר אותו. היום הוא נשוי לאישה, והם מגדלים באהבה את בנם הבכור.

יש לי עוד חבר, שהתלבט אם להפסיק את הטיפול הפסיכודינמי שעבר. הוא פנה לרב ידוע העוסק בנושא, והרב כתב לו מכתב מחליש, ושבאמת לא כולם יכולים להשתנות. בחסדי ה' המכתב התעכב, והגיע באיחור רב, לאחר שידידי חזר להאמין בעצמו והחליט להמשיך בטיפול. היום, גם הוא נשוי ובעל משפחה. לימים הוא פגש את אותו הרב, ואמר לו כי אילו היה מקבל את המכתב בזמן, הוא היה מפסיק את הטיפול מיד. כל האושר הזה היה יכול להימנע ממנו בגלל הרב.

חבר אחר, שהיה בשלב מתקדם והחל להיפגש עם בנות, שוחח עם הרב המכיל, שאותו שיתף בתהליך. הרב אמר לו כי אינו מציע לו הצעות, כי הוא "לא רוצה לעשות את זה לאף אחת". מה אמור להרגיש תלמיד ששומע משפט כזה? להישבר, להתייאש, אבל הוא הבליג והמשיך הלאה, וגם הוא נשוי היום עם ילדים, והאחת שזכתה בו שמחה מאוד.

יש לי עוד חבר שלא רק שהוא לא נמשך לנשים, הוא ממש נגעל ונחרד מהן, וחבר אחר שהרגיש שהוא אישה הכלואה בגוף של גבר. אנשי מקצוע רבים בוודאי היו אומרים להם כי לעולם לא יוכלו להמשך לנשים, ובטח שלא להתחתן עם אישה ולהוליד ילדים, וגם הם הוכיחו כי הדבר אפשרי.

מהיכן אני מכיר את כל החברים האלה? כי במסע שלי נעזרתי באחד מהארגונים "בעלי האג'נדה", או ליתר דיוק בעלי הניסיון והתוצאות המוכחות. השתתפתי בסדנאות ובקבוצת תמיכה, שם מצאתי שותפים לדרך, וביחד נעזרנו זה בזה.

ולכן אני חושב כי הקביעה כי יש אנשים שלא יוכלו לשנות ולהשתנות היא חסרת אחריות, לא מקצועית ולא מדעית. כשם שאין אנו יכולים להבטיח הצלחה לכל אדם, כך איננו יכולים להבטיח את חוסר ההצלחה. וכשאתם קובעים בנחרצות כי יש כאלו לא יוכלו להשתנות, רבים הקוראים אומרים לעצמם "זה בטח אני" ומתייאשים.

תפקידם של רבנים, של אנשי ומדע ושל פסיכולוגים הוא לא לומר לאנשים מה הם לא יוכלו, אלא לנסות בענווה לסייע להם להתרומם. וכל ניסיון להגביל ולהחליש הוא מעילה בתפקידם.

מִצאו את המחזק

ועכשיו אני פונה אליכם, המתמודדים עם המשיכה לבני מינכם.

אני יודע היטב מה עובר עליכם, ומכיר מקרוב את תחושת חוסר המוצא וחוסר האונים. ואני מבקש מכם שלא תתייאשו ושתמשיכו לשאוף ולהאמין.

התרחקו מכל מי שמנסה להחליש אתכם, מכל "הנשמות הטובות" שרק רוצות "להכניס אתכם לפרופורציה", כדי לא לטפח בכם אשליות.

התרחקו מאנשים שנראים מאוד מבינים ומכילים, המגדירים אתכם כ"אנוסים" ונותנים לכם כל מיני היתרים מפוקפקים. הם באמת חושבים שהם עוזרים, ולא מבינים כמה הם פוגעים.

חפשו את המצגת ואת ההרצאה של פרופ' אבשלום אליצור (חילוני וליברל אמיתי), המציג עשרות מחקרים מדעיים המראים כי השינוי אכן אפשרי, ורשימה ארוכה של מטפלים התומכים בעמדה זו. חפשו את הכרך של המגזין ניו אטלנטיס (באנגלית) העוסק במיניות ובמגדר, ומציג מחקרים מקיפים המובילים למסקנה כי המשיכה לאותו מין "נזילה" ומשתנה כל הזמן. חפשו גם את מחקרו של ד"ר אדיר אדלר, שראיין עשרות "זוגות בעלי נטייה מעורבת", גברים חילונים הנמשכים לגברים שנישאו לנשים מתוך בחירה וללא שום "שינוי", והם ונשותיהם מרוצים מאוד מהדרך שבחרו.

לכו אחרי המצפון שלכם, ואחרי כל מה שמקדם אתכם ומצמיח אתכם, מצאו את מה שגורם לכם להאמין בעצמכם.

אל תחפשו את "השינוי" של המשיכה המינית. קודם כול קבלו את היותה קיימת בכם, לא אתם בחרתם בה, לא רציתם בה, וזו אינה אשמתכם.

דעו כי המשיכה שלכם לא אומרת עליכם כלום. המשיכה לא אומרת שאתם "הומואים" או "לסביות", "ביסקסואלים" או "טרנסג'נדרים", ואתם בכלל לא חייבים להגדיר את עצמכם בהגדרות האלו. המשיכה היא כרגע שלכם, אבל היא ממש לא מי שאתם. לא בטוח שהיא תישאר, גם לא בטוח שתיעלם.

במקום להילחם בעצמכם נסו להתפייס. נסו להכיר את המשיכה, להבין מהי ומהיכן היא באה. מה מזין אותה ומה מרגיע אותה. מה אתם מחפשים כשאתם מנסים לממש אותה, ומה המחיר שאתם ואחרים משלמים על כך. האם זה שווה והאם יש דרכים טובות יותר?

נסו להכיר את עצמכם, ועשו הכול כדי להעמיק את ההיכרות ואת הקשר עם ה"אני", וגם עם המשפחה והחברים שלכם.

אל תשללו שום כיוון (במסגרת ההלכה והחוק), תהיו פתוחים לפתרונות מגוונים ולדרכים שונות, כי אין דרך אחת שמתאימה לכולם. חפשו את הדרך שלכם, ואם צריך צרו אותה וסללו גם דרכים חדשות לאלה שיבואו בעקבותיכם.

היעזרו בפסיכולוגים, במטפלים, במאמנים, בארגונים, במורים, ברבנים, ובכל מי שיכול להאמין בכם ולעזור לכם. לכו לשיעורים, לסדנאות, לקורסים, לקבוצות תמיכה, בארץ או בחו"ל, ולכל מה שאתם חשים שיכול לעשות לכם טוב ולקדם אתכם במסע.

גם אם כל אלה לא יביאו אתכם אל היעד, הם יקדמו אתכם. גם המסע שלי היה מורכב מתחנות רבות, ורק היום אני מבין מה קיבלתי בכל שלב, גם כשחשבתי שאני לא מתקדם.

גם אם נראה לכם שנתקעתם, תמיד יש דרכים נוספות.

אני מאמין שלכל אדם יש זכות למצוא את מקומו, למצוא את השקט, את היציבות, את השייכות ואת המשפחתיות ההטרוסקסואלית הטבעית. זה מגיע גם לכם, ורק אתם יכולים למצוא את המקום והפתרון שיתאים לכם, אז אל תוותרו על החלום שלכם.

בימים אלה מתארגנת קבוצה של חברים בעלי רקע של משיכה לאותו מין, אשר מצאו את הדרך להימשך, להתאהב ולהקים משפחה יציבה. אנו יודעים כי לעוד רבים יש סיפור דומה לשלנו, ואנו חשים שעלינו להשמיע את קולנו ולספר את סיפורנו.

אם גם לכם יש סיפור דומה, אנא צרו עימנו קשר.

אורי.

פורסם במגזין עולם קטן.